כפרי יעקב בע"מ ואח' נ' כונס הנכסים הרשמי - מחוז ת"א ואח'

פסק דין

מונחת בפני בקשת רו"ח יובל קדרון, הנאמן לביצוע הסדר הנושים של חברת כפרי יעקב בע"מ (להלן: הנאמן והחברה, בהתאמה), להורות כי מכולת משרד על תכולתה (להלן: המכולה), המוצבת באזור התעשייה חצב, ליד קיבוץ נחשונים, הינה רכושה הבלעדי של החברה. כן התבקש בית המשפט להורות על הוצאת המכולה משטח מפעל האספלט של חברת כוכב השחר בע"מ (להלן: המשיבה), ומכירתה ע"י הנאמן. הנאמן עותר, בשולי בקשתו, להטלת דמי שימוש ראויים על המשיבה, בגין השימוש במכולה.

רקע עובדתי

המשיבה רכשה, ביום ,25.6.09 את מפעל האספלט אשר היה שייך לחברת תערובת אספלט בע"מ (להלן: חב' אספלט). מכירת המפעל בוצעה בידי עו"ד גיל הירשמן, אשר מונה ככונס נכסים זמני לחב' אספלט לשם אכיפת שעבודים שיצרה האחרונה לטובת בנק מרכנתיל דיסקונט בע"מ. יצוין כי חב' אספלט הינה חברה בת של חברת כפרי יעקב בע"מ.

ביום 8.12.09 פנה הנאמן בכתב למשיבה בכוונה לתאם עימה מועדים להצגת המכולה לרוכשים פוטנציאליים, תוך שהוא מציין כי המכולה שייכת לחברה. אלא שבמכתב התגובה של המשיבה מיום 14.12.09 טוענת היא כי המכולה, ה"מהווה חלק אינטגרלי ובלתי נפרד מקו ייצור האספלט", הינה בבעלותה ונרכשה על ידה במסגרת רכישת קו הייצור.

ביום 18.1.10, לאחר חלופת מכתבים נוספת בין הצדדים, הודיעה המשיבה לנאמן כי היא דבקה בטענותיה. עם זאת, לצרכי פשרה בלבד ולמניעת הליכים משפטיים מיותרים, היא מוכנה לשקול תשלום עבור המכולה ישירות לנאמן. ביום 15.2.10 נתקבל דו"ח שמאי לפיו שווי המכולה על תכולתה הינו 25,100 ₪ (ללא מע"מ). עוד באותו יום העביר הנאמן למשיבה הצעה לרכישת המכולה בסכום האמור ובתוספת דמי שכירות בסך 1,000 ₪ בחודש. המשיבה דחתה את ההצעה תוך שהיא עומדת על טענותיה המקוריות, ומציעה לשלם, לצרכי פשרה בלבד, סך של 10,000 ₪.

טענות הצדדים

הנאמן צירף לבקשתו, הנתמכת בתצהירו של מר יעקב כפרי, חשבונית רכישה מיום 14.8.07 אשר הוצאה ע"ש החברה. הנאמן הוסיף לבקשתו העתק מאגרת החוב לטובת בנק מרכנתיל דיסקונט ממנה עולה כי המכולה אינה כלולה באג"ח ולא שועבדה לטובת הבנק, ומכאן שהמכולה לא יכולה הייתה להימכר למשיבה ע"י כונס הנכסים, אשר כל שהיה בסמכותו הינו לממש את השעבודים נשוא האג"ח.

המשיבה מתנגדת לבקשה הן מנימוקים דיוניים והן לגופו של עניין. דיונית, טוענת המשיבה כי עסקינן במחלוקת עובדתית מורכבת שאינה מתאימה למסגרת של בקשה למתן הוראות. כן טוענת המשיבה לשיהוי. לשיטתה, על אף שהסכם המכר בוצע עוד ביום 25.6.09, פנייתו הראשונה של הנאמן אליה התבצעה רק ב- 8.12.09 ודרישתו הראשונה לדמי שימוש עלתה רק ביום 15.2.10. לגופו של עניין טוענת המשיבה כי אמנם הסכם הרכישה מציין כי בנכס מצויים פריטים שאינם שייכים לחב' אספלט ואינם נמכרים במסגרת ההסכם, אולם בהתאם למצג שהוצג למשיבה ע"י כונס הנכסים, פריטים אלה כוללים רק כלי צמ"ה (ציוד מכני הנדסי). עוד טוענת המשיבה כי מנסיבות העניין ואופי העסקה ניתן להבין כי המכולה, המחוברת לקרקע חיבור של קבע, לרבות תשתיות מים, ביוב, חשמל ובזק, אמורה לשמש כמשרד של המפעל ומהווה חלק בלתי נפרד ממנו. המשיבה מוסיפה בתגובתה כי לא עשתה כל שימוש במכולה, והמכולה נותרה סגורה ונעולה מהיום בו רכשה את המפעל.

זה המקום לציין כי תגובת המשיבה, על אף שהיא מלאה כרימון בטענות עובדתיות, אינה נתמכת בתצהיר כדין. זאת ועוד, המשיבה לא צירפה לתגובתה את הסכם הרכישה האמור או כל אסמכתא אחרת התומכת בטענותיה בדבר הבעלות במכולה.

דיון והחלטה

עיינתי בטענות הצדדים, ואני סבורה כי דין הבקשה להתקבל. הנאמן, אשר תמך בקשתו בתצהיר, הציג חשבונית המעידה על רכישת המכולה בידי החברה, וכן הציג את אגרת החוב ממנה עולה כי המכולה אינה משועבדת לטובת הבנק ולפיכך לא ניתן היה למכור אותה למשיבה במסגרת כינוס הנכסים. מסמכים אלה לא נסתרו ע"י המשיבה.

מנגד, לא הציגה המשיבה כל מסמך התומך בעמדתה, ועיקר טענותיה עניינן במצגים בעל-פה אשר בוצעו, לכאורה, ע"י כונס הנכסים. אלא שטענות אלה, כאמור, לא נתמכו בתצהיר כדין. די בנסיבות אלה לבדן כדי לדחות את התנגדות המשיבה. עם זאת, ולמעלה מן הצורך, אציין כי טענת המשיבה לפיה מאז יום הרכישה ועד היום לא עשתה כל שימוש במכולה, וכן הסכמתה לרכוש את המכולה תמורת סכום נוסף, מחלישות עוד יותר את עמדתה ומחזקות אותי בהחלטתי.

איני יכולה לקבל אף את טענות המשיבה במישור הדיוני. ראשית, אני דוחה בשתי ידיים את טענת המשיבה בדבר המסגרת הנאותה לדיון בבקשה. המחלוקת העובדתית שלפנינו אינה מסובכת כלל ועיקר. כל שנדרש להכרעה הינו שאלת הבעלות במכולה. כאמור הנאמן הציג מסמכים המעידים על בעלות החברה, ואלה לא נסתרו ע"י המשיבה. זאת ואף זאת, נטל ההוכחה כי מדובר במחלוקת מורכבת מוטל על הטוען לכך ומצריך העלאה מפורטת של גרסתו. אני תוהה הכיצד ניתן לטעון למחלוקת עובדתית כאשר המשיבה אינה מגישה תצהיר, ולכן אינה יכולה כלל, על פי דין, להעלות טענות שבעובדה. בנסיבות אלה לא מצאתי כל סיבה להעביר את המחלוקת לבית משפט אזרחי, פעולה אשר הייתה מעכבת את ההכרעה בבקשה ופוגעת שלא לצורך בהליך הסדר הנושים. שנית, אין בידי לקבל את טענת השיהוי לה טוענת המשיבה. הנאמן פנה למשיבה כחמישה וחצי חודשים לאחר מועד הסכם הרכישה. בנסיבות המקרה לא הוכח כי מדובר בשיהוי היורד לשורשו של עניין. לשיטתי, תקופת זמן זו הינה סבירה בהתחשב במורכבותו של הליך הסדר הנושים בו מצויה החברה ובעומס העבודה בו מצוי הנאמן, אשר אמון, בין היתר, על טיפול בכמות גדולה של תביעות חוב, השאת ערך קופת הנושים וניהול שוטף של החברה. יתרה מכך, לא הוכח ע"י המשיבה כי חלוף הזמן הרע את מצבה באופן מהותי, שכן אף לשיטתה לא נעשה על ידה שימוש כלשהו במכולה.

עתה, משקבעתי כי הבעלות במכולה הינה של החברה, אני פונה לעסוק בשאלת הוצאות השמירה והביטוח וכן בשאלת דמי השימוש הראויים. התנגדות המשיבה לבקשת הנאמן וטענותיה בדבר הבעלות במכולה הועלו על ידה לראשונה ביום 14.12.09. משמע, החל מאותו יום נמנע למעשה מהנאמן מלממש את זכויותיו במכולה. אי לכך אני פוסקת כי תשלום דמי הביטוח והשמירה יחול על הנאמן החל מיום 25.6.10, הוא יום הסכם המכר, ועד ליום 14.12.09. אשר לדמי השימוש, מרגע שהמשיבה מנעה מהנאמן שימוש המכולה, עליה לשאת בדמי השימוש, ואין נפקא מינה אם עשתה שימוש בעצמה במכולה אם לאו. אי לכך, על המשיבה לשאת בתשלום דמי שימוש ראויים החל מיום 14.12.09.

סוף דבר

דין הבקשה על שתי עתירותיה להתקבל.

קופת הנאמן תישא בתשלום דמי ביטוח ושמירה לתקופה שמיום 25.6.09 ועד 14.12.09.

המשיבה תשא בתשלום דמי שימוש חודשיים במכולה, וזאת בגין התקופה שמיום 14.12.09 ועד למועד החלטתי זו.

בנסיבות העניין תישא המשיבה בהוצאות הנאמן ובשכר טרחתו בסך 10,000₪ בתוספת מע"מ כדין. הסכום יישא ריבית והצמדה כדין מהיום ועד יום התשלום. אך בשל סכומה הנמוך של המחלוקת אין אני פוסקת הוצאות גבוהות יותר.